ראיתם מישהו מתפרץ בסביבתם לאחרונה?  כועס עד כדי כך שהוא ממש "מאבד את זה"? מה הרגשתם? כיווץ? רצון להתרחק?

התפרצויות זעם של מתבגרים יכולות להיות מאד מפחידות. אתה מפחד שהוא יפגע בך, אתה מפחד שהוא יפגע בעצמו, אתה מפחד שהוא כל כך עמוק בכעס- שאולי לא יצליח למצוא את הדרך חזרה לשליטה עצמית.

וזה בדיוק האתגר שאליו אנחנו צריכים לכוון: פיתוח שליטה עצמית.

כעס הוא חלק מהחיים, זה לגיטימי לכעוס וכהורים או מורים, אנחנו צריכים להיזהר שלא לדכא את הזכות לכעוס, אחרת נגדל ילדים מרצים שלא מחוברים לרגשות שלהם . אבל, בצד הזכות לכעוס, ישנה החובה או האחריות, ללמוד לכעוס נכון, או ליתר דיוק: לבטא את הכעס נכון.

התפרצויות כעס אצל מתבגרים יכולות לכלול קללות, איומים ולפעמים גם אלימות פיזית. אפשר להרגיש תדר של תוקפנות, גם כשאין צעקות , אלא יש שתיקה רועמת.

העניין אצל מתבגרים הוא  האימפולסיביות שלהם. זו תכונת גיל אופיינית שמצד אחד אפשרת גם ספונטניות וזרימה, אבל מהצד השני גם מקשה על שליטה בתגובות. במילים אחרות: חסרות למתבגרים שליטה עצמית ויכולת ויסות עצמי , ויסות כעסים או שליטה בכעסים.

ככל שמעלים מודעות עצמית אצל מתבגרים- מלמדים אותם להבין את המנגנונים שמפעילים אותם ומעלים את הסיכוי לשליטה בכעס וליכולת לוויסות עצמי של המתבגר.

לא תמיד קל לבי"ס להזמין הצגה בנושא אלימות. אולי כי זה כמו להודות: הבעיה הזו קיימת גם אצלנו. אבל אין ביס היום שלא מתמודד עם אלימות ברשתות החברתיות, עם וואנדליזם (ביקרתם בחדר שירותים בבי"ס לאחרונה?) , במגרשי הספורט ובמוקדי הבילוי.  זה שם. זה קיים. וזה מצריך מענה.