"בשבילייק"

כמה הרצאות בממוצע שמע תלמיד תיכון עד היום בנושא מסכים או סכנות ברשת? אתם קוראים לזה הרצאות, הוא יקרא לזה חפירות. כמה נאומים של ההורים , תחינות ואיומים שיתרחק לרגע מהמסך,

שיצא לפגוש חברים?

ואחרי כל אלו, הוא ממשיך לפתוח את הבוקר עם המסך מול עינים חצי עצומות וללכת לישון אחרי סקירת הרשתות החברתיות , וכשהטלפון מתחת לכרית. המח שלו נשאר חצי ער, על תקן מח"ל שפתוח 24/7 וזמין לכל קריאה.

קוראים זה התמכרות למסכים וזו הבעיה של כולנו. למתבגרים יש קצת פחות משמעת עצמית שתעזור להם לבלום או למנן את השפעת המסכים ולמרות כל ההרצאות, חסרים להם כלים להתנהלות נכונה ברשת או להתנהלות ברשתות החברתיות.

יש אלימות ברשת והם חשופים לה. היא מתבטאת דרך מילים פוגעניות או תגובות לפוסטים, דרך סרטוני זוועות מה 7 באוקטובר שמתבגרים שנחשפו אליהם יצאו בטראומה וגם בפורנו שהוא ברובו אלים ומשפיל.

בשבילייק היא לא רק הצגה בנושא מסכים למתבגרים. היא מראה שמוצבת מולם על הבמה ומראה להם איך הם חושבים, נראים או מתנהגים. יש בה אמפטיה, הומור מושחז ואמירות ברורות בלי פילטרים: אל תראו את העולם רק מתוך מסכים. תהיו בני אדם, תהיו חברים.