אנו גאים להיות חממה לשחקנים צעירים ואלופים שיודעים לתפוס את התלמידים שלכם בכוח המבט, הכריזמה והרגישות.
מעבר להיותם שחקנים, הם נושאים גם בכובע של מנחי המופע ויודעים לדבר עם הילדים מלב אל לב ובגובה העיניים
הצוות שלנו!!
תומר קופל
בוגר סמינר הקיבוצים.
"הבמה היא המקום שבו כל הדאגות והכאבים נעלמים לי. אולם מלא, קהל מתרגש או מתפוצץ מצחוק הם התרופה שלי"
כשאני משחק ב"מהנאה להנאה" אני מצליח לגעת בבני נוער בצורה הכי ישירה שיש, לראות ולהרגיש כיצד הסיפורים מוכרים להם, מדברים אליהם ומשפיעים עליהם.
אני רואה את הנער בשורה האחרונה שנכנס עם קפוצ'ון על הראש ומבט של "רק לא עוד הצגה חופרת", יוצא לאט מהקליפה, מתמגנט לסיפור, ובסוף נגש אליי ללחוץ יד ולהגיד "תודה".
חוויתי הרבה רגעים מרגשים במהלך השנים שבהן אני מופיע ב"מהנאה להנעה": מחמאות, שאלות של תלמידים שמרגישים בנוח לשתף אותי אבל הכי כיף לשמוע אותם אומרים לרכזת ביציאה ש"זה המופע הכי טוב שהבאתם לנו "
יונתן בק
בוגר סטודיו למשחק ניסן נתיב בירושלים, ותואר ראשון בבימוי באוניברסיטת תל-אביב
"יש צופים שמביטים על ההצגה ולא מורידים את העיניים. פוערים עיניים רחבות, מרותקים. כשאני על הבמה - אני משחק בשבילם,
אני חי מהמבט הזה"
בד"כ בתיאטרון, השחקן לא רואה את הצופה, התאורה מסנוורת, כשחקן- אתה לבד.
אבל כשאני משחק ב"מהנאה להנאה" אני רואה תוך כדי ההצגה על העיניים של הילדים וההורים ניצוץ של הבנה, חיוך, תחילת שינוי. אני שומע את השאלות שלהם מדבר אליהם בהתאם למי שהם... זו חוויה נפלאה, לנהל הצגה שהיא גם דיון.
רגע מרגש- באחת ההופעות ילד אחד בשורה הראשונה (!) לא הפסיק להפריע. ייחלתי שהמורה תוציא אותו. לקראת סיום, אני שר ורוקד בסגנון ראפ, ראיתי את הילד נכנס לקצב ומתחיל להתנועע. העליתי אותו לבמה והוא התחיל לרקוד איתי, בגרוב מטורף... כל הילדים מחאו לו כפיים, ובדקות האחרונות הוא התבונן במבט קשוב ושקט. בסוף הוא ניגש אליי וחלק חוויה אישית.
הודיה וייסנשטרן
הודיה ויסנשטרן, שחקנית, אמנית, יוצרת וזמרת, בוגרת סטודיו למשחק "ניסן נתיב".
"אני פועל, משמע אני קיים".
"מהנאה להנעה" בשבילי כשאני משחקת, אני משתמשת בכלי האהוב עליי ביותר כדי להעלות/לשנות מודעות לנושאים ככ מהותיים וחשובים בחייהם של המתבגרים. זה נותן לי המון סיפוק ותחושת שליחות.
רגע מרגש- היו המון רגעים. אחד מהם היה אחרי אחת ההצגות שהגיעה אליי תלמידה ובעיניים דומעות הודתה לי על אחד המונולוגים שאני מבצעת בהצגה שעוסק בדימוי עצמי. היא אמרה שהיא כל כך הזדהתה ושזה מאוד עזר לה.
מודה שזה מאד ריגש אותי.
תמר מלאכי
בוגרת "גודמן" בי"ס למשחק בנגב.
"אני עושה בחיים את מה שאני אוהבת, זה הכי מפתח אותי והכי מלמד, וזה שווה כל רגע."
בשבילי תיאטרון "מהנאה להנעה" זה השילוב המושלם של שני התחומים החשובים בחיי - חינוך ותיאטרון. זאת עשייה משמעותית בשבילי, מאתגרת, מספקת.. טקסטים מעולים וחשובים שכייף לשחק וכייף גם לצפות.
רגע מרגש- כמעט בכל מופע ניגשים נערים ונערות לשתף ולשאול שאלות. תגובה שזכורה לי במיוחד הייתה מנערה שאמרה לי "המופע הזה היה מאד חשוב, אני ראיתי את עצמי בסיטואציות שאת חלקן חוויתי, אם הייתי רואה את ההצגה לפני- הייתי יכולה להימנע מהם. לי זה כבר קרה אבל אני שמחה שילדים אחרים רואים את זה עכשיו וזה ייתן להם את הכלים להתמודד"
יערה אוחיון
"אהוב מה שאתה עושה –
עשה מה שאתה אוהב"
כשחקנית, אני עובדת המון עם ילדים, בכל הגילאים.
אבל מבחינתי, הגיל הקריטי ביותר הוא של בני הנוער.
בזכות "אילו יכולתי" אני מצליחה לדבר אל בני הנוער, דרך האהבה שלי למשחק ב"גובה העיניים".
נושא הסמים והאלכוהול חשוב לי באופן אישי וזו ממש שליחות עבורי.
בתחילת כל ההצגה אני רואה את המבטים המבואסים של הילדים שחוששים שעוד פעם הולכים "להטיף ולהפחיד" אותם לגבי סמים ואלכוהול
אבל תוך דקות הם כבר איתנו במאה אחוז ובסוף כל הצגה ניגשים אלי להחמיא, לדבר ולפרוק דברים שלא העזו לספר.
בהצגה האחרונה ניגשה אלי ילדה וסיפרה שהחבר שלה מנסה לשכנע אותה לעשן גראס והיא נורא מתלבטת ומפחדת, אבל בזכות ההצגה היא החליטה שהיא לא מוכנה לקחת את הסיכון.
תומר אופנר
בוגר ניסן נתיב בירושלים.
אני מאמין בכוחו של התיאטרון להשפיע ולהביא לשינוי תפיסה מחשבתית, ליצור אמפתיה לרעיונות חדשים ולגרום ל"הפלת אסימונים" אצל הצופה לגבי חייו.
בשבילי לשחק ב"מהנאה להנעה" מדברים הרבה על "הנוער של היום" וכמה חשוב לחנך ולהעמיק את ההשקעה בדור העתיד. אני מרגיש שזה בדיוק מה שקורה בהצגות של רות גנאל. אנחנו נוגעים בבעיות הכי עמוקות המעסיקות את בני הנוער, עוזרים להם להתמודד, לפתוח את הראש, גורמים להם להזדהות עם הסיפורים ומנתחים אותם איתם בין לבין וגם אחרי ההצגה ומוודאים שהמסרים אכן עברו כראוי.
רגע משמעותי- הרגעים המרגשים ביותר קורים אחרי ההצגה כשניגשים אליי בני נוער ומשתפים בתחושות שלהם. לא פעם יצא שההצגה למעשה היוותה טריגר עבורם וגרמה להם לשתף בפעם הראשונה ולבטא במילים מחשבות או סודות שהעמיסו עליהם רגשית. זאת הזדמנות עבורם לבקש עזרה או ייעוץ ואני מוודא שאכן זה קורה. אלה רגעים שבהם אני מרגיש שיש משמעות לחיי.
עודד דנגור
מבחינתי לעשות תאטרון זו שליחות, לשקף לאנשים את העולם שלנו דרך סיפור, זו הדרך הכי טובה ללמוד ולקבל כלים חדשים שיכולים לעזור לנו ברגעי אמת .
מה שמיוחד בשבילי בתאטרון מהנאה להנאה זו המשמעות של כל סיפור והסיבה שמאחוריו הוא נוצר!. הדרך שבא אנחנו מעבירים לילדים את הכלים שאיתם הם יכולים להתמודד במציאות, עם מקרים דומים, נותנת לי סיבה טובה לקום בבוקר, עם חיוך ותחושת שליחות אמיתית, כי אני יודע שאני הולך לתת לילדים האלה חוויה וכלים שהם שילכו איתם לאורך שנים.
רגע שזכור במיוחד מההצגה היה כשבסוף הצגהששאלתי עם יש למישהו שאלות או רוצה לשתף משהו,. אבא קם יחד עם הילד שלו וסיפר סיפור שהיה מאוד דומה לאחד מין הסיפורים שהיו בהצגה, והדרך שבה הוא דיבר נתנה לי את ההבנה שעשינו פה משהו נכון ונתנו במה וקול לאנשים שבדרך כלל מעדיפים להסתתר ולא לשתף את מה שעובר עליהם או על הילדים שלהם.
רגע משמעותי נוסף- אמא נגשה כועסת בסוף המופע ודיברה אלי כאילו אני הדמות שהצגתי. היא התקשתה להפריד ביני כשחקן לבין הסיפור שהועלה והיה אמור לעורר כעס. אחרי ששוחחנו היא אמרה שאני שחקן כל כך מצוין והיא פשוט נכנסה לסיפור.
תגובות הצופים מזכירות לי כל פעם מחדש כמה הנושאים שאנו מדברים עליהם הם כל כך חשובים לנוער כדי לעזור להם להבין איך לפעול באותן סיטואציות.
רונה טולדנו
בוגרת בית ספר למשחק "הדרך"
“הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור.״ (מיריאן וויליאמסון)
מעבר לכך שאני עושה את מה שאני אוהבת, תחושת השליחות במופע "אילו יכולתי" מאוד חזקה. בתור נערה שחוותה את גיל ההתבגרות בעצמות גבוהות עם חוויות וסיפורים לא קלים, אני מבינה את החשיבות של העברת מסרים לגילים אלו ואת ההשפעה שיש לנו, המבוגרים מהם, עליהם.
לכל הצגה יש את הקסם שלה, אבל היו כמה וכמה פעמים שניגשו אלינו גם מורים וגם תלמידים שפתחו איתנו סיפורים אישיים שלהם בעקבות המופע, ושיתפו עד כמה המופע היה משמעותי עבורם. הידיעה שאת מצליחה לגעת באנשים, לא משנה כמה פעמים את שומעת את זה, מרגשת כל פעם מחדש.
חינוך בוער בך וחיידק התיאטרון מקונן בך?
אלון ללייב
בוגר בית צבי
אני מאמין ש- "show must go on!"
בשבילי לשחק ב"מהנאה להנעה" זה להיות מסוגל להשפיע על הקהל הני הנוער שיושב וצופה בי ולצייד אותם בתובנות לחיים.
רגע משמעותי- בסוף אחד המופעים ניגשה אליי נערה וסיפרה על מקרה הטרדה שהיא חוותה. היא לא דיברה על המקרה לפני כן עם אף אחד ובעקבות המופע היא קיבלה את האומץ לדבר ולספר ולקבל עזרה.